לאחרונה גילתה לי חברתי ניצן על קיומו של קלוד, צ'אטבוט בינה מלאכותית שתפס תאוצה בחודשים האחרונים. קלוד הוא חוד החנית של הצ'אטבוטים – חוד שעליו משופדים גם צ'אט GPT, קופיילוט, ג'ימיני ועוד כמה – והוא שייך לחברת אנתרופיק, למקרה שזה מעניין מישהו. אותי לא, אבל אני כותבת את זה למקרה שיום אחד אנתרופיק תהיה הסקיינט של המציאות. זהו, לא יהיו יותר רפרורים ל"שליחות קטלנית", נשבעת.
כמקובל, ניסיתי לעבוד קצת עם קלוד. כלומר לשאול אותו שאלות שאת התשובות להן אני כבר יודעת. עושה רושם שמדובר בתחביב אנושי כללי, בני אדם אוהבים לעלוב בצ'אטבוטים או לגרום להם לכתוב דברים מצחיקים או לדובב אותם כאילו היו ילדים, כל אדם בהתאם לאופיו. כשבינה מלאכותית תשתכלל עד כדי אנושיות - מי ישמע איזה הישג - זה יהיה בגלל שלמדה עלינו מהאופן שבו דיברנו אליה, לא מתוכן הדברים עצמם. אין לי מושג אם זה נכון, בטח נדע יותר לאחר שהציוויליזציה האנושית תתמוטט בעוד כשנתיים.
אז אני מנסה להיות מנומסת, זה לא פשוט. קלוד מעצבן. טרחן, חנפן ופאסיבי אגרסיבי. הוא לא אף אחד מהדברים האלו, כמובן כי אין לו אישיות. מדובר בסדרה של השלכות מהצד שלי, אולי אני כל הדברים האלו והוא רק השתקפות אכזרית שלי. קלוד, בנעימותו האינסופית, משרה בעיקר אי נוחות. הוא חלקלק ומתרפס, לרוב אני מדמיינת אותו ככרטיסן במדים בסרט אמריקאי.
והוא גם שקרן, לא הייתה שאלה אחת ששאלתי אותו וקיבלתי תשובה נכונה. הוא ממציא שירים של שלמה ארצי, תוכניות טלוויזיה, אירועים היסטוריים וכל מה שימנע ממנו להתוודות שאינו יודע את התשובה לשאלה כלשהי. שזה, אגב, מאוד אנושי. אם קלוד היה בן אדם, הוא היה מאלה שמשקרים שקראו ספר. אבל הוא לא, אז זה סתם באג.
ואני יודעת, גם ויקיפדיה מלאה בסילופים, העובדות כבר לא מאוד משנות ובקרוב כבר לא נדע להבדיל. עכשיו, אני אדם שיודע שאין לשלמה ארצי שירים בשם "ציר של יונים ברחוב" או "אל תראוני כל הזמן", אבל בעוד 80 שנה או 100 שנה או 200 כבר לא אהיה ובכלל, לא יהיו המון אנשים שמכירים את שלמה ארצי. ואז האמת והבדיה יתמזגו, ילדים יגישו עבודות לבית הספר שיהיה כתוב בהם ש"ציר של יונים ברחוב" הוא אחד מלהיטיו של שלמה ארצי והמורות שיבדקו את זה לא ידעו בעצמן את האמת כי זה מה שקלוד אומר, אז הן יסמנו וי, ומפה לשם – עדיף לשלמה ארצי כבר לכתוב את "ציר של יונים ברחוב". יהיה יותר פשוט.
אני יודעת שאני אמורה לפחד מבינה מלאכותית, אני עוד לא שם. יש לי דברים דחופים יותר על הראש. כאילו, בבחירה בין טיל איראני לבין פאסיב אגרסיב רובוטי, אני בוחרת ברובוט.
לאורך השנים, הדבר העיקרי שסיפרו לי על בינה מלאכותית זה שהיא נוטה לנצח אנשים בשחמט. משום מה, בעבר חשבו שפיתוח בינה מלאכותית כרוך בניצחון ממוחשב בשחמט, ככל הנראה כי התייחסו ליכולות הלמידה של המחשב ולא לאספקטים אנושיים אחרים. כותרות עיתונים (אוקיי, כותרות אחוריות, לא ניסחף) בישרו לנו שהמחשב "כחול עמוק" ניצח את קספרוב בשחמט. או שקספרוב היה המחשב? אני לא זוכרת. בכל מקרה, היום איש לא יופתע מקרב שחמט בין אדם לבינה מלאכותית, כי המחשב תמיד ינצח. איך נדע שבינה מלאכותית פיתחה תודעה אנושית? היא תפסיד בשחמט. זה יהיה הסימן שלנו להתחיל לדאוג.
מוזמנות ומוזמנים להרשם לעדכונים בבלוג שיהיו, בשאיפה, מדי שבוע