איפה כל החברות שלך

השבוע זכיתי להגן על מוסד החברוּת הרעילה. לא בכוונה, רציתי לכתוב טקסט על חברות ודבר הוביל לדבר. זה התרחש במסגרת ההשקה לספר המשגע של קמה ורדי טהרלב, "שמרי נפשך", שבו הייתי אחת הדוברות לצד אנשים חמודים כמו יערה שחורי, יובל פלוטקין, יוסי מרשק ועטרה אופק. 

הנה הדברים שאמרתי:

אני כאן כדי לדבר על חברוּת, ובאופן ספציפי חברות רעילה. כידוע חברות רעילה היא החברות העיקרית שמעניינת ואם בגיל הנעורים אין לך חברה רעילה, כנראה שאת החברה הרעילה. וזה ממש בסדר. אני שייכת לדור האיקס ובגלל זה סבלנית יותר לאנשים רעילים. קשרים רעילים עברו דמוניזציה בעשור האחרון, אבל אני  חושבת שלעתים אלו הקשרים שדרכם אנחנו צומחים. כי לעבור חיכוך כזה עז ואינטימי עם אדם, שהוא ככל הנראה תולדה של איזו הצטלבות פתולוגיות, זה הדבר שהכי מלמד אותך על עצמך. 

 אחד הסימנים לחברות רעילה הוא היצמדות מופרעת, כזאת ששנים אחרי זה מדברים עליה עם הפסיכולוגית. וזה באמת מסוכן, אבל שחוותה את זה יודעת שאין דבר מרגש וממלא יותר מסימביוזה לא תקינה עם אדם. ובכלל אני גם בוחרת להאמין שאנשים לא רוצים להיות רעילים, הם לא מתכננים לטפטף לך ארס בעירוי הנשמתי ביניכן, פשוט לפעמים נקלעים קרוב מדי לעין הסופה שהיא החיים של מישהו אחר.  

 יש כאלה שמתבלבלים בין חברות רעילה לחברות נשית. חברות נשית הושמצה לאורך השנים במגוון הזדמנויות. חברות גברית נחשבת לחברות האמיתית, הם אלה שנאמנים ויצאו ביחד לקרב ולעומת נשים שיריבו על בן. גם הביטוי פרנמיז, חברות אויבות, מתייחס תמיד לנשים. אבל ברור שזאת השטחה לא הוגנת, כי מערכות היחסים שלנו עם חברות הן כל כך עמוקות ומורכבות שאין להן ברירה אלא לכלול את כל קשת הרגשות האנושית. אהבה, שנאה, דאגה, קנאה, שותפות. אז יש רגעים מכוערים, אבל זה חלק מהחבילה הזאת של אינטימיות. ככה תמיד יראו יחסים הדוקים עם אדם שבחרת לכרוך את גורלך בשלו.

חברות היא אורגניזם. אנחנו גדלות מתוך החברות שלנו, לפעמים קטנות, אנחנו מאוימות מהן, רבות, מתנתקות, חוזרות, זה לא הופך את זה לחברות פחות טובה או לחברות נשית, זה פשוט מה שהופך את זה לחברות. 

החברות הספרותית בין הולי ותמר ב"שמרי נפשך", כמו כל חברות עזה (ויש כאלה שיכנו רעילה) נולדת מתוך פצע ואובדן. היא טוטאלית, כמו כל דבר בנעורים, והיא מלאה בנדיבות ובאכזריות. יש אנשים שחושבים שחברות אמת היא כזו שנמשכת לתמיד, אבל זה לא נכון, חברות אמת היא כזו שמאפשרת ריפוי. ואחריו, לפעמים התפקיד שלה מסתיים. זה מה שהחברות הזאת אפשרה לתמר. להולי לא, כי יש דברים שאי אפשר לרפא.  

אני שמחה שקראתי על החברות הזאת ושהיא הדהדה לי חברויות משל עצמי, חברויות יפות ואיומות ורעילות ומרפאות, שהיה לי המזל לחוות. הלוואי שיהיו לנו עוד ספרים כאלו, מלאים בחמלה לאנשים אחרים ולעצמנו של פעם, שזה גם סוג של אנשים אחרים. והלוואי שקצת מהחמלה הזאת תזלוג גם קצת לעולם שלנו בחוץ. 

הירשמו לבלוג שלי!