על יוגה, מדיטציה וחרדה

1

עמנואל קארר רצה לכתוב ספר מחויך על יוגה ומדיטציה, אבל אז עבר משבר נפשי מז'ורי. מזל, כי במקום ספר מנג'ס וזחוח על יוגה ומדיטציה, יצא לו ספר נפלא, קשקשני וחכם על סופר שרוצה לכתוב ספר מחויך על יוגה ומדיטציה אבל אז עובר משבר נפשי מז'ורי.

2

בשנה האחרונה – כתוצאה ממשתנים הורמונליים, אישיים ולאומיים - עברתי אפיזודת חרדות שכללה, ובכן, חרדות. רציפות, יומם וליל. מעל חצי שנה. עם הפוגות קצרות, כמובן, בהתאם לפרמקולוגיה, טיפולים, מסדרונות הומניטריים נפשיים, הליכות ושאר הקלות. רגעיות, כי לאחריהן חיש קל הוסט בחזרה אותו וילון כבד ומאובק מעל התודעה, שלווה בתחושה הפיזית של הידוק מחוך סביב החזה והבטן. כי חרדה - מי שמכיר מכיר - היא אירוע פיזי לא פחות מנפשי. קרקס פלצות מהיר ומעגלי, הפורמולה 1 של ההוויה.

3

בניגוד לאירועים שמתוארים בספרו של קארר, המשבר שלי היה תפקודי. הוא לא כלל שכיבה במיטה תוך בהייה בציור שמן קדורני, אלא תזזיתיות מסויטת. טיפלתי בילד, כתבתי, סיימתי את הספר שלי תוך כדי המשבר, התחלתי לכתוב ספר נוער שאני עדיין לא יודעת מה יעלה בגורלו (הגיבורה שלי ב"איפה את בקיץ" כתבה ספר נוער, אז גם אני נאלצתי. לצערי היא גם עברה התמוטטות עצבים קלה), עבדתי, התעמלתי, קראתי ספרים. אבל הכל בציפוי של סבל נפשי עז, כאבי בטן, בחילות, בכי, נדודי שינה, רעידות ומחשבות מעגליות.

4

ניסיתי מיני טיפולים. פסיכולוגי, הורמונלי, דיקור, נדידה בין שלושה כדורים פסיכיאטרים שונים שהביאו עמם מחירים גופניים (השמנה, למשל), והסתיימו בלוסטרל הגנרית אך יעילה. בין היתר, ניסיתי גם מדיטציות. זו לא הפעם הראשונה שאני מנסה מדיטציות, בעיקר כי הייתי רוצה להיות אדם שעושה מדיטציות, אבל מעולם לא התמדתי. גם עכשיו לא, בעיקר כן הן הובילו אותי לכמה מהתקפי החרדה החמורים שידעתי. זה כמעט קומי, להיות אדם כה נוירוטי שאפילו מדיטציה גורמת לו לחרדה. המהות של מדיטציה היא שליטה במחשבות ואילו המהות של חרדה היא חוסר שליטה במחשבות, השתוללות, פוגרום של מחשבות. החרדה ניצחה. נכשלתי במדיטציות.

5

ואולי תקופת חרדות היא פשוט לא הזמן הנכון להישאר בו לבד עם המחשבות שלך, או לבד בכלל. מה שעזר לי הכי הרבה בתקופת החרדות היה לא להיות לבד. אני ממליצה על זה לכל מי שעובר אפיזודה רגשית, ואני ממליצה גם להיות שם בשביל אחרים, חברים ומשפחה, שצריכים לא להיות לבד באפיזודות שלהם.

6

מפחיתת חרדה מיידית שאני ממליצה עליה: דואולינגו. אותה אפליקציית לימוד שפה שאני מתמידה בה כבר 265 יום, כל יום, דקות ספורות של לימוד פורטוגזית. אני לא יודעת אם מדובר באפקט השכלתני שמסייע לתחושת החרדה, או המעבר לשפה הזרה עצמה. כי בהנחה שלא רק רגשות משפיעים על השפה, אלא גם השפה משפיעה על הרגשות - חרדה תמיד תתחולל בשפת אם. חרדה כוללת שכבות שמתאפשרות רק בעומקי השפה שאליה נולדנו. שפה זרה ענייה מכדי לכלול תהומות רגשיים והמעבר אליה מציף אוטומטית את הנפש אל אזורים רגשיים פשוטים יותר. ולכן בעברית אני אדע לחוש חרדה, ואילו בפורטוגזית אדע לשאול כמה עולה גבינה.

7

אני אוהבת את הקטע הזה כי זה רגע נפשי מדויק מאוד. חרדות, לרוב גם דיכאון, פשוט עוברים בסוף, למרות שבזמן אמת נדמה שישארו לנצח. אבל, כדאי לציין, משהו נשאר קצת רעוע. חוזרים להתהלך בחופשיות במשעולי החיים אבל תמיד רואים בזווית העין את שולי הכביש, את התהום שבצד הדרך. זה לא אומר שקרובים אליה בפועל, או שאחרים קרובים אליה פחות, אלא רק שיודעים שהיא שם. וזה בסדר. כי חוסן הוא לא מטרה, אלא הכרת הדינמיות של הנפש והידיעה שבסיומה של כל סופה נמצא את עצמנו משתעלים על החוף, יחד עם הזרדים, האצות, פסולת הפלסטיק ויתר הדברים שהים ירק.

8

אני לא אדם של יוגה, אלא של שלושה שיעורים שבועיים של פילאטיס מזרון, הגרסה הפחות רוחנית של היוגה. מה הגרסה הפחות רוחנית של המדיטציה? אולי מיינדפולנס, בת הדודה ההייטקיסטית והנגישה יותר. או שאולי המדיטציה שלי היא פשוט אחרת, ואני מוצאת אותה בהליכה, בצמחים, בכתיבה ובמים.    

9

"יוגה" מאת עמנואל קארר הוא ספר נפלא, קשקשני וחכם על סופר שרוצה לכתוב ספר מחויך על יוגה ומדיטציה אבל אז עובר משבר נפשי מז'ורי. הספר מומלץ, משברים פחות. אבל אם מתישהו תיקלעו לאחד, תזכרו שיבוא רגע והכל יהיה בסדר. ותורידו דולינגו.