על חלוף הזמן ופתקיות אייפון

1.

הזמן טס, גם אם לא בהכרח באופן לינארי (כפי שיודע כל חובב מסעות או אנליזה). מאורעות היום חולפים על פניי במהירות בלי להותיר חותם ממשי, רק עדויות קלושות בפתקיות אייפון חסרות פשר שאני משרבטת בהיסח דעת, המקבילה הטכנולוגית לשברירי חלומות שנלכדים בבוקר על ידי התודעה.

אין לי מושג מה פשר הפתקית ״דקלי וושינגטוניה".  גם לא ״בכל תאנה יש צרעה״ אבל זה נשמע לי כמו התחלה נחמדה למשהו אז אשמור אותו. הפתקית "59% מהחתולים בארה"ב סובלים מעודף משקל" חיונית לי אישית, אבל כמובן שהנוט המסתורי מכולם הוא ״קומדיה רומנטית שמתחילה בבלבול בין שתי דגימות צואה״.

2.

בעוד שבוע אני בת 45, לכן התחלתי לנקות דברים עם חומץ ואני מתקרבת בצעדי ענק לשילובו עם סודה לשתייה.

3.

עם או בלי קשר, בשנה האחרונה יוצא לי להרהר פה ושם בביטוי "מונו נו אווארה". מדובר במונח יפני (איך הם אוהבים) שמשמעותו 'עצבות עדינה ועמוקה בנוגע לחלוף הזמן', אני מעריכה שנהוג לצרף אליו אנחה. מעניין שבסוף אלו דווקא היפנים שמבינים יותר מכולם את הניואנסים של הנפש האנושית.   

 4.

ובפינת הרהב:

ספר חדש – כבר לא מאוד חדש, נכון - מזמן לא מעט הרפתקאות, וכך בין היתר הגעתי להמון מועדוני ספר, לסיפור יפה בישראל היום, טקסטון בגיליון המוסך, השתתפות מרגשת ומשמחת בפאק אפ נייטס, מפגשי ספריות שאפשר להזמין כאן, "איך להתפטר" עם שיר ראובן, וערב נקמה נשית מפואר עם הסופרת שירז אפיק - שבקרוב יהפוך למסע הופעות ארצי שנשמח להרחיב! הנה הברושור:

להרשמה לבלוג