שבוע הספר. כששואלים אותי איזה ספרים אני אוהבת לקרוא, אני תמיד קצת מתבלבלת. כי אני קוראת מותחנים וצ'יק ליט ומד"ב ואימה ורומנטיקה וביוגרפיות, אין לי תשובה מתחום הז'אנר אלא מתחום התחושה – אני מחפשת ספרים שיש בהם תנופה.
כמונח זה נשמע ערטילאי ואף מומצא, אבל בגוף - אין דבר מובהק יותר. כפות הרגלים נצמדות לדפנות הבריכה, הידיים אוחזות היטב בשוליה, הברכיים מכופפות ואז, ביישורן, מכוחו של שריר הגוף נורה קדימה בתוך המים במהירות. זו התנופה, ככה אני אוהבת לקרוא, ככה אני גם מנסה לכתוב. התנופה היא זו שמאחדת בין "הארי פוטר" ל"החברה הגאונה" לסטיבן קינג, היא מה שחסר כל כך בכבדות הנוכחית של החיים - היכולת נטולת המאמץ להידחף קדימה על ידי זינוק.
אני לא כותבת מספיק בבלוג אבל אני נחושה להשתפר, בטח עוד רגע כשירד קצת העומס של יציאת הספר. כלומר, אני משייכת את זה לעומס ולא לסתם דחיינות פשוטה. כאדם שכותב ספרים אני אמורה להיות רגילה למחויבות נטולת תגמול ממשי, אבל כנראה שיש עוד על מה לעבוד.
"איפה את בקיץ" יצא לפני שלושה שבועות. יש כבר ביקורת נהדרת של ירון פריד, ויש כתבה יפה של גילי איזיקוביץ' בגלריה (לא קראתי ולא אקרא אף טוקבק), יש תגובות יפות ברשתות ובקבוצות ספרים, אני מודה לכל מי שבוחר לקרוא אותו. עד כה, החוויה משמחת ומרחיבה מאוד את טווח החמידוּת האנושית.
Comments