אפשר לחלק את העולם לאנשים שסובלים מכאבי בטן ולאנשים שסובלים מכאבי ראש. יש עוד סוגים, אני מניחה, לתחושתי גם מחלקת כאבי הגב ראויה לדיון מקיף, אבל אני מכירה אנשי ראש ואנשי בטן. והם שונים. כאישה של כאבי בטן, הייתי מבכרת את העידון שבכאבי הראש. ללחוש בצרידות "מיגרנה", לסוכך על עיני מפני אור בוהק ולשכב בחדר קריר ואפל.
האצילות הזו באה לידי ביטוי גם באוצר מילים מלווה יפהפה: "פעימות", "מסמא", "אאורה", "המיספרה". אי אפשר להשוות אותן לבהמיות שבמונחי בטן, שכוללים מילים מבחילות כמו "עווית", נפיחות", "גזים", "מעיים". כאבי בטן הם נמוכים יותר, פיזית ורוחנית. הם מביכים, משפילים וחושיים יותר. הם של האיד, בעוד מיגרנות נדמות כייסוריו של הסופר אגו.
כאדם של בטן, המנגנונים הפסיכולוגיים שלי פשוטים וכוללים הדחקה, הכחשה ותסיסה פנימית, בעוד שאנשי מיגרנה יכולים להתפאר בהשלכה, היפוך ונרקיסיזם גרנדיוזי. אנשי הבטן סובלים מחרדות, אנשי הראש מדיכאון. בניגוד לסברה הרווחת לפיה הכאבים מוגדרים על ידי נטיות הנפש, אני חושבת שדווקא הכאבים הם אלו שמעצבים אותנו רגשית. אבל מדובר במערך אמונות רעוע שהיה יכול להיות שונה לגמרי בנסיבות אחרות, אולי כאלו שהיו כוללות כאבי ראש.
Comentarios