הקש בדלת

לאחרונה אני מטורגטת למודעות ממומנות לתרומת כליה אלטרואיסטית. משונה, בעיקר כי אני מדמיינת את האלגוריתם מחשב לעצמו את נתוניי – שחשף בשנים של כריית מידע נכלולית - ובוחר להצמיד לי את המודעות הרגילות לאתרי קניות מפוקפקים וסדנאות רוחניות (הפופולריות: תודעת שפע ויצירת מציאות, שחזור גלגולים, טיהור בעזרת מטוטלת) ואז נעצר ואומר לעצמו – הו, האישה הזאת תרמה פעם חמישים שקלים לעמותת עטלף, היא בוודאי בשלה לתרומות נוספות! ומשגר אליי מודעה של "מתנת חיים – בואי לבדוק אם את מתאימה לתרומת כליה".   

הם חיים בינינו, אנשים שתרמו כליה סתם ככה, באופן אלטרואיסטי. חילי טרופר, כמובן, ויש את ההוא מ"היפה והחנון" וכל מיני מתנחלים. הם, לפי מה שאני מבינה, תורמי הכליה הכי גדולים. ככל שהמאחז שלך פחות חוקי יש לך פחות כליות. משם, מסתבר שהדרך למודעות ממומנות די קצרה והן מנרמלות את הפעולה הזאת של הוצאת איבר מגופך והענקתו לאדם זר כאילו זה סתם דבר קטן. הקש בדלת.

האם יש סיכוי שאתרום פעם כליה לזר? ובכן, אם התהליך יכלול חטיפה, סימום ויקיצה באמבטיית קרח במפעל נטוש ברומניה. ולאדם שאני מכירה? אם אדרש לכך, בוודאי. כליה לבני, לאחד מהוריי, לחברה טובה – בכיף. גם להציל חיים וגם שיהיו חייבים לי לנצח? על הכיפאק. שוחחתי עם ידיד רופא שסיפר לי שהפרופיל השגור של תורמי כליה באופן אלטרואיסטי הוא אכן דתיים לאומיים. חילונים, ברובם, יתרמו לאדם שהם מכירים. נשים יתרמו לבעל יותר מאשר הבעל לאישה.  

לפני כמה שנים קראתי ידיעה על סלינה גומז, שבגלל מחלת הזאבת שלה (אולי את החלק הזה אני ממציאה) הייתה זקוקה לתרומת כליה. חברה טובה שלה התנדבה לתרום, ועלו תמונות של שתיהן שוכבות על שתי מיטות בית חולים, אוחזות ידיים. לאחר מכן, התברר, השתיים הפסיקו לדבר כי החברה התורמת התעצבנה על כך שסלינה יצאה למסיבות ושתתה אלכוהול זמן קצר אחרי ההשתלה, כלומר לא התייחסה בכבוד לכליה שנתרמה לה. לסלינה נמאס להרגיש כאילו היא חבה את חייה לחברתה (אהמ) והזכירה לה שאף אחד לא הכריח אותה לתרום לה את הכליה המסריחה הזאת.

אני יכולה להזדהות עם שני הצדדים בריב הזה. גם עם הציפייה לאסירות תודה נצחית, וגם עם המועקה ממנה. הייתי מרגישה הרבה יותר נוח לקנות כליה מאשר לקבל אחת במתנה, חבל שמכירת איברים פחות פופולרית מתרומתם. כלומר, לא חבל, כי במקרה כזה לכל העניים הייתה כליה אחת, ולסלינה גומז היו שלוש.