"תסמונת פריז" שאולגה טוקרצ'וק כתבה עליה בספרה היפה אם כי לא מספיק סוחף - "נדודים", הזכירה לי שבמהלך שיטוט רשת אקראי נתקלתי בתופעה הפוכה, כלומר זהה: תסמונת פירנצה. היא מתארת מצב של עוררות גבוהה, דפיקות לב, עילפון, בלבול והזיות, אל מול יצירות אומנות או דברים מאוד מאוד יפים.
היא התפרסמה בסוף שנות השבעים, לאחר ש-106 מבקרים בפירנצה נזקקו לאשפוז חירום בעקבות ביקור במוזיאונים וגלריות בעיר. מדובר בתגובה עוצמתית במיוחד לכמות גדולה של יצירות אמנות מהממות, שלאדם המתבונן בהן אין ברירה מלבד לחטוף התקף חרדה מז'ורי. בהתחשב בכך שהתסמינים של תסמונת פירנצה ושל תסמונת פריז די זהים, כנראה שבניגוד לנפש - הגוף שלנו לא מבדיל בין אכזבה להתפעלות.
לפי ויקיפדיה, התיעוד העכשווי ביותר של תסמונת פירנצה הוא מ-2018, אורח בגלרית אופיצי בפירנצה חטף התקף לב מרוב התפעמות מ"הולדת ונוס" של בוטצ'ילי.
פעם פגשתי את אולגה טוקרצ'וק לראיון, אפשר לקרוא אותו כאן.
Comments